<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית חמישי שער שלישי</h1>
<h2>דף ל.</h2>
עוד שם כתב המחבר קונדיטון שאנו עושים שנראה לו וכו'. אמר הכותב הירושלמי שאמר שאסרו בפירוש לא כן אמרו בירושלמי, ולא כן פירשו שם והוא שהעיד עליו לא ידעו ולא הכירו ולא מקומו איה, אלא שראה אותו בחידושי הרב ז"ל, ולא ידע כונת הרב ז"ל, ומ"מ המחבר לא הלכה למעשה אמרה, אלא חשש למה שאמר הרב ז"ל על סמך אותו ירושלמי, וזה לשון המחבר, מדברי רבינו נראה שאותו שאנו עושין בדבש ותבלין, משום יין נסך יש בו, לפי שאין בו שליש פלפלין ולא אחד מעשרה, ולולי שאמר רבינו הייתי אומר שמותר, לפי שגם הוא נשתנה ריחו וטעמו ושמו, שאין קורין אותו יין סתם והמחמיר תבוא עליו ברכה ע"כ לשון המחבר. ועוד אני מוסיף להראות היתיר אפילו בשלנו, דלא עדיף מיין מבושל שאמרו שאין בו משום יין נסך מפני שנשתנה שמו וטעמו קצת, כל שכן זה שלנו שנשתנה טעמו ושמו לגמרי. ונראה לי שעל זה סמכו בגמרין שלא להתיר בפי' ינומלין שהוא הקונדיטון, לפי שסמכו על היתירו של יין מבושל ועל היתירו של חומץ, ותדע לך עוד דלפי גמרין לא אמרו ינומלין בשיש בו דוקא שליש פלפלין, אלא שיש בה דבש ופלפלין, דמשמע דבש ופלפלין המכשירין אותו לשתיה, שאם איתא כשאמרו איזהו ינומלין ואמרו יין ודבש ופלפלין, הוה להו למימר תלתא דבש ותלתא חמרא ותלתא פלפלין כדאמור בירושלמי, וכדאמור בגמרין באלונתית, אלא משמע מדלא פירשו, דלא אקפיד אשיעורא אלא כל שנשתנה שמו עד דקרו ליה ינומלין הוי ינומלין לדיניו. ועוד דעד כאן לא פרישו בירושלמי ההוא שיעורא אלא לענין גלוי, אבל לענין יין נסך לא פירשו, ושמא מפני שנחש שותה ממנו עד שיהא חד טובא, החמירו בו לענין גילוי, וכענין שאמרו בחמרא דאיקרים דגרסינן בפרק אין מעמידין (שם) אמר רבא האי חמרא דאיקרים עד תלתא יומי יש בו משום גלוי ויש בו משום יין נסך, מכאן ואילך אין בו משום גלוי ואין בו משום יין נסך, נהרדעי אמרי אפי' מכאן ואילך אין בו משום יין נסך אבל יש בו משום גילוי, מאי טעמא מקרי ושתי וזה נראה לי נכון להלכה אבל לא למעשה לחוש לדברי רבינו ז"ל. והריני כותב לשון הירושלמי אות באות כדי שידע ויבין שאמר בפיו מה שלא ראה בעיניו, גרסינן התם בפרק אין מעמידין, רבי יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי היה אומר מתוק מר חד אין בהם משום גלוי. רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי המר והחד והמתוק אין בהם משום גילוי ולא משום יין נסך. רבי סימון מפרש החד קונדיטון, המר פניסתיכון, המתוק מהו חמרא מבושלא. רבי יהושע בן זרוד הוה ליה יין מבושל שנתייחד ברשות נכרי, שאל לרבי ינאי בר ישמעאל אמר ליה כן אמר ר"ל, מתוק אין בו משום גילוי ולא משום יין נסך. בר יודנא הוה ליה קונדיטון מגלי, שאל לרבנן ואסרון ולא כן אמר רב יצחק בשם ר' יהושע בן לוי המר והחד והמתוק אין בהם משום גילוי, ורבנין דקיסרין בשם רבי יהושע בר טיטוס כההוא דשחק חד לתלתא, ע"כ בירושלמי. הא שלא אמרוה לההיא דשחוק חד לתלתא, אלא גבי גילוי ולא הזכירו שיעור זה גבי ניסוך, אלא שהרב ז"ל אחר שכתב הירושלמי בלשונו, כתב אף לענין יין נסך אין להתיר אלא אם כן הוא כן שיש בו פלפלין חד לתלתא ע"כ. וסבור הוא שזה מעיקר לשון הירושלמי, ואינו כן אלא שהרב ז"ל למדה בהקיש, ולומר דכיון ששנו אותן שלשתן, כלומר החד והמר והמתוק כאחד, ועלה אמרו משום ר' יהושע בן לוי שאין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך, אלמא זה כזה כלומר לענין יין נסך דוקא כלענין גילוי, וכיון דאשכחן דאמרו רבנן דקסרי בשם רבי יודא בר טיטוס דאין בו משום גילוי היינו בשחיק חד לתלתא, אף אנו נאמר דלענין יין נסך כן, זו היא דעת הרב ז"ל, ואנו מקבלין דבריו למעשה, אבל להלכה כבר הראיתי פנים להתיר. וכן נראה מדברי ר"ח זצ"ל שכתב שם בפירושיו אותו ירושלמי דרבי סימון מפרש חד קונדיטון דאית ביה דבש ופלפלין ולא כתב ההיא דבר יודנא, ואלו היה דעת הרב ז"ל דאף לענין יין נסך כן, בבירור היה מביא אותו כדי שלא נטעה מתוך דבריו, דלענין יין נסך בדבש ופלפלין הנטעמין בו דהיינו חד שחדוד הפלפלין נרגש בו מותר, אלא משתיקתו של רב ז"ל, יש בודאי ללמוד שאפילו בפלפלין הנרגשין בו עד שמחדדין את פה שותהו, סגי.
עוד שם עוד כתב ויש אומרים שלא אמרו שלשה חלקים מים ואחד יין הרי זה יין ולא וכו'. אמר הכותב המחבר כבר כתב מתוך ההלכה שבפרק המוכר פירות, דכל שיש בו יותר מעל חד תלתא מיא לאו חמרא הוא אלא שכתב משם אחרים דלענין יין נסך דוקא במתמד אמרינן, הא במה שהיה מתחלתו יין, כל שיש בו טעם יין ומראה יין, יין מיקרי ויין גמור הוא ולאו קיוהא, דההיא דהמתמד כדעייל תלתא ואפיק תלתא ופלגא אמרינן מי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא, דכל דעייל תלתא ולא נפיק ארבעה בידוע שאינו יין אלא עצירת תירוש, ולאו חמרא הוא והאי טעמא דאית ביה קיוהא בעלמא הוא, אבל בשיש בו יין גמור שהיה מתחלתו יין, לא מיקרי קיוהא, וכי היכי דמחלק רבי יהודא בין מתמד בפורצני ובין מתמד בדרוקא, בפרק אלו עוברין (פסחים מ"ב, ב'). ולענין יין נסך מיהא כל שהיה מתחלתו יין, יין מיקרי ויש בו משום יין נסך, וכן בדין, שלא נטיל לישראל ולנכרי בספל וישתו שניהם כאחד כל שיש בו מעט מים יותר משלשה חלקים. ומה שאמר שכן מוכיח בפרק המצניע, לא ידעתי בפר' המצניע דבר כנגד זה, ואולי המוציא בהמצניע נתחלף לו, ומדתנן בפרק המוציא (שבת ע"ו, ב') המוציא יין כדי מזיגת הכוס, ותני עלה כדי מזיגת כוס יפה ואמרינן מאי כוס יפה, כוס של ברכה ואמר רבה בר אבוה כוס של ברכה צריך רובע רביעית כדי שימזגנו, ויעמוד על רביעית, ומה זו ראיה דאפילו תאמר שאינו ראוי לכוס של ברכה ואפילו אין מברכין עליו בורא פרי הגפן, כיון דיש בו מראה יין וטעם יין גמור, והנכרים מנסכין אפילו מזוג וכדאמרינן יין מזוג יש בו משום גילוי ומשום יין נסך, אינו בדין שנקל עליו לשתות עם הנכרי בכוס אחד אע"פ שיש מעט מים בו יותר מכדי מזיגה. ודבר נאה וראוי ומתקבל בעיני כל חכם לב אמרו. והתמה ממנו שאני רואה אותו מתהלל ברב הרמב"ן ז"ל ואומר מורי רבינו משה ז"ל אומר כן, ומן הדומה שאינו יודע ולא מכיר דברי הרב כלל, ולא עמד עליהם, שהרב ז"ל כן כתב וכן הסכים וזה לשונו שכתב בפרק אין מעמידין גבי יין מזוג, אחר שהביא הסברא הראשונה דכל שאין בו רובע יין אין בו משום יין נסך, ואפשר דהיכא דאית ביה טעם ומראה יין, ביין עצמו לעולם יש בו משום יין נסך, אבל בשמרים לא, דההוא טעמא קיוהא בעלמא הוא וכדמפורש התם, מה שאין כן ביין עצמו דאעפ"י שיש בו יותר מעל חד תלתא מייא, כיון שיש בו טעם ומראה ודאי יין הוא וכדאמרינן בפרק קמא דמכות (ד', א') בשלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין, ומראיהן כמראה יין דהוי יין, דחמרא מזיגא אקרי, ולעולם יש בו משום יין נסך ואין לפרוץ ולהקל בדבר זה, אלא בשמרים והוא הדין נמי לפורצני, דרמא בהו תלתא ואתו תלתא ופלגא, אין בו משום יין נסך, ממאי דגרסינן בריש פרק אלו עוברין ע"כ לשון הרב ז"ל.
